עמ"נ 28872-01-21

תקציר

ערעור מנהלי זה נסוב סביב היטל השבחה שנגבה בעקבות מכירת בית צמוד קרקע בשכונת רמת החייל בתל אביב. ההיטל הוטל על בסיס שתי תכניות, ג1 ות"א/5000, על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה. המערערים, מוכרי הקרקעות, ערערו על גובה ההיטל וערערו לשמאי מכריע, שהפחית מעט את ההיטל. מחוסר שביעות רצונם, הוסיפו המערערים וערערו לוועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה, אשר דחתה את התנגדותם. הערעור בפני בית המשפט מעלה מספר סוגיות. ראשית, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעת השמאי בדבר הוצאות התאמה, הקצאת קרקע לצרכי ציבור וטעות בציון מחיר המכירה. בית המשפט הסכים עם החלטת ועדת הערר בעניין הטלת ריבית פיגורים בגין איחור בדיווח. שנית, באשר להיטל ההשבחה הקשור לתכנית ת"א/5000, פירש בית המשפט את הדין החל כך שהיה על המערערים לבחור בין המשך הליכי השומה הנוכחיים ותשלום ההיטל לאלתר לבין השהיית ההליכים ודחיית ההיטל עד למכירה עתידית לאחר אישור תכנית אחרת. בית המשפט קבע כי זכותם של המערערים לבחור אינה בלתי מוגבלת וקבע להם מגבלת זמן סבירה לביצוע בחירה זו. הסוגיה המשמעותית הייתה קביעת שווי הקרקע במצב הקודם, כאשר השמאי מטעם המערערים תמך באפשרות הריסה ובנייה מחדש לפי תמ"א 3/38. בית המשפט מצא כי בעוד שלשמאי המכריע ולוועדת הערר היה שיקול דעת להעדיף את אופציית "המבנה הקיים", החלטותיהם נעדרו הנמקה מספקת. היה עליהם להתייחס לחישוב מפורט שהציגו המערערים שהעדיף את חלופת ההריסה. לפיכך החליט בית המשפט להחזיר את התיק לוועדת הערר רק בעניין זה, והותיר את יתר חלקי העתירה המנהלית על כנם. כל צד יישא בעלויות שלו.