ע"א 735/07

תקציר

בפסק הדין בעניין בקשה לדחייה, מדגיש בית המשפט את הדרישות המחמירות למתן סעד זמני בערעור. על פי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, סעד זמני ניתן רק מ"טעמים מיוחדים", בהתחשב בכך שערכאה שיפוטית מוסמכת דחתה תחילה את התביעה, ובכך אותתה על נכונותה המשוערת של ההחלטה אלא אם כן בוטלה בערעור. השופטים בפסקי דין קודמים כמו ויילר נ' עיריית חיפה ובאשה נ' שרבני תומך בתפיסה כי האינטרסים של המשיב מועדפים בדרך כלל, אלא אם כן המערער יכול להוכיח בבירור את הצלחת ערעורו ואת מאזן הנוחות המצדיק סעד. במקרה הנוכחי, סיכויי הצלחתם של המערערים נראים קלושים, שכן הם לא התייחסו כראוי לרציונל של בית משפט קמא לדחיית תביעתם, ואף לא ניסחו נימוקים מהותיים לגופה במהלך בקשתם. באשר למאזן הנוחות, המבקשים לא סיפקו נימוקים מספיקים המצדיקים עיכוב פינויים, כגון פירוט מצוקה כלכלית או בלתי ניתנת לפיצוי שתטיל המעבר. למרות שהם מציינים חששות בריאותיים שלא פורטו, אלה לא היו משכנעים, במיוחד על רקע החוב הגדל שלהם עקב צבירת ריבית על החזרי הלוואות שכבר איחרו לכאורה. לפיכך, בית המשפט דוחה את הבקשה לסעד זמני, אך בכל זאת נותן דחייה של שלושה חודשים כדי לאפשר למבקשים שהות להיערך לפינוי. החלטה זו כוללת חיוב המבקשים בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 7,000 ₪. פסק הדין מסתיים בהכרה בקושי הפרוצדורלי ובאתגרים העומדים בפני המבקשים, תוך מתן עדיפות בסופו של דבר להתקדמות שוויונית של הליכי המימוש של הבנק. החלטה זו ניתנה ב-21 במאי 2007.