עש"מ 5271/03

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על פסק דין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה. המערער, עובד מסור במטבח בית חולים פסיכיאטרי בבאר שבע, הושעה בשנת 1994 לאחר שהואשם בגניבת מזון בשווי 300 ש"ח יחד עם עמיתו. לאחר תיק פלילי ממושך, הורשע המערער ונגזרו עליו מאסר על תנאי וקנס. עם זאת, ערעורה הוביל להכרעת בית המשפט המחוזי לטובתה, בהתחשב בהליך המשפטי הממושך. למרות המלצת בית המשפט המחוזי להחזרתה, בחרה נציבות שירות המדינה להטיל נזיפה חמורה ופיטורים לאלתר. על החלטה זו הוגש ערעור, כאשר המערערת ביקשה לבטל את פיטוריה. הסעיף דן בהשלכות של ההשעיה בת שמונה השנים על תגמוליה של המערערת, ומציין כי תקופת ההשעיה אינה נספרת במניין ימי שירותה, דבר המביא להפחתה משמעותית בקצבתה. בעוד בית המשפט מכיר בכלל של ענישה מחמירה לעובדי ציבור שגונבים, הוא מכיר בנסיבות יוצאות הדופן של מקרה זה. אלה כוללים את מאבקיו האישיים של המערער, טרגדיות משפחתיות ומשך הזמן המופרז של ההליך המשפטי. הסעיף מדגיש כי החלטת בית הדין לא נתנה את הדעת כראוי להשלכות הקשות על טובת המערער. בסופו של דבר, בית המשפט מחליט לקבל את הערעור ומבטל את עונש הפיטורים. תחת זאת, היא מציעה נזיפה חמורה והחזרתו של המערער תהיה אמצעי ראוי יותר. פסק הדין נועד לאזן בין הצורך בהרתעה לבין נסיבותיה החריגות של המערערת, וכן להבטיח שהיא תקבל את הקצבה המגיעה לה. החלטה זו מתקבלת תוך התחשבות בהמלצת פרקליטות המדינה ובחוסר הרצון בהמשך הארכת ההליכים.