בג"צ 5651/06

תקציר

התיק, הנמשך למעלה מעשרים וחמש שנה, נסוב סביב סכסוך של עובד עם החברה המשיבה בנוגע לתפקידיו, זכויותיו וחובותיו בארגון. בית הדין האזורי לעבודה אישר תחילה פסק בוררות הקשור למקרה. עם זאת, תביעות והליכים מאוחרים יותר הובילו לפסק דין בשנת 2005 שהתווה את העקרונות לחישוב תשלומי הפנסיה של העובד מבלי לציין סכומים מדויקים. הן העובדת והן המשיבה ערערו על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה, אך בית הדין המליץ לצדדים ליישב את חילוקי הדעות ביניהם בדרכי נועם. משנכשל מאמץ זה, הוציא בית הדין הארצי פסק דין הדוחה את הערעורים ומסרב לכמת את סכומי פסק הדין. תחת זאת, מוצע כי העירייה, שברשותה הנתונים הרלוונטיים, תבצע את החישובים על בסיס העקרונות שהותוו בפסק הדין של בית הדין האזורי. לאחר מכן הגיש העובד עתירה לבג"ץ, בטענה כי בתי הדין לעבודה חרגו מסמכותם וביקש פסק דין כספי. עם זאת, בג"ץ דחה את העתירה על הסף, והדגיש כי הוא אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בג"ץ נקבעה כמיותרת, שכן בתי הדין לעבודה התייחסו ביסודיות לטענות העובד, ולא זוהו טעויות משפטיות משמעותיות הפוגעות באינטרס הציבורי. זאת ועוד, ציין בג"ץ כי גישתו של בית הדין לעבודה להתוות עקרונות ללא ציון נתונים מדויקים אינה נדירה ואינה מצדיקה התערבות. גם האפשרות להגיש תביעה חדשה הוזכרה כסעד חלופי, ויתר טענותיו של העובד, שחזרו במידה רבה על ערעורו לבית הדין הארצי לעבודה, נחשבו בלתי ראויות להתערבות בג"ץ. משכך, העתירה נדחתה ללא הוצאות שנפסקו נגד העובד, למרות התוכן הלא רלוונטי שנכלל בעתירתו.