ע"א 20/06

תקציר

בערעור שלפניי ערערה המערערת על החלטת הרשם רומי לדחות את בקשתה לביטול עיקולים הנוגעים לתיק הוצאה לפועל בעניין שיק על סך 500,000 ₪. בתחילה, המערערת לא התנגדה בתוך הזמן שנקבע, ואפשרה למשיב להתחיל בהליכי גבייה, לרבות עיקולים שונים. אלא שבהמשך הגישה התנגדות מלווה בבקשה להארכת תקופת ההגשה, שבית המשפט נעתר לה, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 5,000 שקל. המערערת טענה כי משמעות ההארכה היא שיש להתייחס להתנגדותה במועד, דבר המחייב בחינה מחדש של העיקולים כעיקולים זמניים לפי תקנות סדר הדין האזרחי. הרשם רומי קבע כי תקנות אלה אינן ישימות, שכן העיקולים בוצעו לאחר אזהרה. המשיב טען כי עיקולים שהוטלו לאחר פקיעת אזהרה אינם כפופים לכללי סדר הדין האזרחי, וטען כי לבית המשפט אין סמכות לבטל עיקולים אלה אך הוא רשאי לעכב את ביצועם מטעמים מיוחדים. הצגתי את הפגם בעמדת המשיב, שכן היא סותרת את הצדק הטבעי, ומונעת מהנתבעים לבקש ביטול. החלטת הרשם הייתה פגומה משום שהארכה שניתנה על ידי בית המשפט מתייחסת להתנגדות כאל מועד, ולכן דורשת לראות את העיקולים כזמניים. טענת המשיב כי החזקות כאלה אינן ניתנות לשינוי לא נתמכה במקרים שצוטטו. בהתאם לעקרונות לפתיחת הליכים לפני פקיעת ההתנגדות, על הזוכה להגיש תצהיר המצדיק את העיקול, ולאחר מכן יישמעו שני הצדדים. משכך, הערעור מתקבל, החלטת הרשם מתבטלת, ונקבע דיון חוזר, בהתאם לכללים פרוצדורליים, תוך הטלת הוצאות בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ על המשיב.