עפ"ג 22556-06-10

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שהרשיע את נתן וולוך בשלוש עבירות של הפרת אמונים בידי עובד ציבור ובשלוש עבירות של מסירת מידע כוזב, וגזר עליו חמישה חודשי מאסר על תנאי ו-200 שעות עבודות שירות. המדינה אף עתרה לקבוע את מעשיו של וולוך כמחפירים, ובית משפט קמא דחה אותה. וולוך היה סגן ראש עיריית תל אביב-יפו וסייע לחברו ראובן גרוס להביא לארץ שלוש פעמים אישה בשם בבקינה אנסטסיה ממולדובה באמצעות מכתבים מזויפים שהזמינו אותה ליום עיון. וולוך כתב את המכתבים בידיעה שיש בהם מידע כוזב, ואף שלא הועיל לו אישית, מעשיו פגעו באמון הציבור וסייעו לגרוס לעקוף את דרישות החוק. וולוך עתר לבית המשפט לבחור בדרך החלופית של מאסר על תנאי ללא הרשעה, אך ערכאת הערעור דחתה זאת תוך הדגשת חומרת עבירותיו, ניצול מעמדו והפגיעה באמון הציבור. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט קמא בעניין ההרשעה. המדינה ערערה אף היא על החלטת הקלון, וערכאת הערעור קיבלה אותה, תוך שהיא מציינת כי מעשיו של וולוך היו כרוכים בפגם מוסרי ובחריגה ברורה מהנורמות המצופות, במיוחד נוכח עמדתו והישנות העבירה. בית המשפט הדגיש את חשיבות המוסר והאמון הציבורי, במיוחד במקרה שבו ניצול המעמד לרווח פרטי היה כה ברור. בכך התקבל ערעור המדינה בעניין החרפה, ומעשיו של וולוך נקבעו ככרוכים בבושת פנים.