פר"ק 42603-03-17

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב מחלוקת הנוגעת למסירת דירות בפרויקט בנייה. הרוכשים, המכונים המבקשים, הגישו בקשת פירוק נגד החברה האחראית על פיתוח הפרויקט, תוך ציון איחור במסירה כסיבה העיקרית. עם זאת, החברה טוענת כי העיכוב אינו מיוחס להם וכי אין מחלוקת אמיתית לגבי ההתחייבות הכספית. השופטת בוחנת בקפידה את טענות הצדדים. באשר למהות החוב, בית המשפט מגיע למסקנה כי החברה לא הציגה הגנה לגיטימית בגין האיחור במסירה וכי טענות המבקשים לפיצוי מוצדקות. השופט בוחן גם את טענת החברה בדבר חוב נגדי של המבקשים, אך מוצא כי היא אינה ברורה, מה גם שהתקדמות הפרויקט אינה ברורה. בהמשך לשאלת מצבה הפיננסי של החברה, מציינת השופטת כי מצבה הבלתי נזיל של החברה וחוסר פעילותה מעידים על חדלות פירעון. נכסי החברה, ובראשם זכויותיה בפרויקט, אינם מספיקים לכיסוי החובות המגיעים למבקשים. מעניין לציין כי המבקשים עצמם טוענים כי לזכויות החברה בפרויקט אין ערך, מה שמחליש עוד יותר את מעמדה של החברה. השופט נוגע גם באפשרות לפרק את החברה מטעמי צדק והוגנות, אך מגיע למסקנה כי הנסיבות אינן מצדיקות פעולה כזו. בסופו של דבר, השופט מחליט כי הוצאת צו פירוק לא תועיל למבקשים, מה גם שעומד לרשותם מסלול של הליך אזרחי שיכול להוביל לתוצאה רצויה יותר. לפיכך, בקשת הפירוק נדחית. החלטה זו מתקבלת ללא צו להוצאות, ושני הצדדים מקבלים הודעה על פסק הדין.