ע"א 314/67

תקציר

התיק סובב סביב חברה הפועלת כגוף אחזקות לנכסי משפחה, לרבות נכסים ומניות בחברות בנות. חברה זו הלוותה כסף לחברה חדשה שבה גם החזיקה מניות, אך השתמשה בהלוואה מאחת מחברות הבת שלה כדי לממן עסקה זו וכעת מבקשת לנכות את תשלומי הריבית על הלוואה זו לצורכי מס הכנסה. פקיד השומה סירב לניכוי זה, אך החברה ערערה לבית המשפט המחוזי, שהתיר את הניכוי. לאחר מכן ערער פקיד השומה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע, כי הכנסותיה של החברה המשיבה לא נבעו ממיזם עסקי אלא נבעו מהנכסים שהיו בידיה, קרי נכסים מניבים ומניות. לפיכך, לא ניתן לנכות ממס הכנסה את תשלום הריבית על ההלוואה ששימשה למימון החברה החדשה, שכן היא לא הוצאה בייצור הכנסה זו. בית המשפט הבחין בין מקרה זה לבין תקדימים קודמים שבהם הותרו ניכויים כאלה, שכן מדובר בחברות העוסקות במיזמים עסקיים שבהם הלוואות והלוואות היו חלק מפעילותן הרגילה. בית המשפט הדגיש כי תפקידו של המשיב היה רק של חברת אחזקות, ועל כן תשלום הריבית אינו נחשב להוצאה מוכרת לצורכי מס. ערעורו של פקיד השומה התקבל, ושומת המס המקורית הוחזרה. ההחלטה מחזקת את ההבחנה בין חברות העוסקות בפעילות עסקית לבין חברות אחזקה, עם השלכות על ניכויי מס.