ת"א 15726-12-20

תקציר

התובע, שעבר ניתוח מעקף קיבה בשנת 2013, סבל מכאבי בטן וטופל בבתי חולים שונים בין השנים 2015-2017. היא הגישה תביעת רשלנות רפואית נגד המנתחים שניתחו אותה בשנים 2015 ו-2017, וכן נגד בתי החולים שבהם קיבלה טיפול, בטענה לרשלנות באבחון ובטיפול במצבה. בית המשפט לא מצא כל רשלנות מצד הנתבעים. באשר לניתוח משנת 2015, קיבל בית המשפט את הסברו של המנתח הנתבע לאי ביצוע בדיקת CT טרם הניתוח והחלטתו לבצע ניתוח חקירתי הייתה ראויה בהתחשב בסימפטומים ובהיסטוריה הרפואית של התובע. בית המשפט דחה גם את טענת התובעת בדבר היעדר הסכמה מדעת, וקבע כי המנתח פעל באופן סביר והתובעת נתנה את הסכמתה. בנוגע לטיפול משנת 2017, קבע בית המשפט כי החלטת הצוות הרפואי ליזום טיפול שמרני עם קבלתה המחודשת של התובעת לבית החולים הייתה מוצדקת על סמך תסמיניה ורישומה הרפואי. יתר על כן, אופיו הנדיר והחמקמק של הסיבוך שגרם לנזקו של התובע לא גרם לכך שלא סביר שיתגלה קודם לכן, ולא היה קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין נזקו של התובע. בסיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי הטיפול הרפואי של הנתבעים עמד בסטנדרט הטיפול ודחה את תביעת התובעת מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.