ת"צ 8746-11-10

תקציר

המועצה המקומית גני תקווה ביקשה להאריך את המועד הקובע להודעת סיום לפי סעיף 9(א) לחוק תובענות ייצוגיות. המועצה רצתה להפסיק לגבות ארנונה נשוא תביעה ייצוגית, אך נזקקה לזמן נוסף כדי לעשות זאת מבלי לפגוע כלכלית רבה בפעילותה ובשירותים שהיא מספקת לתושבים. בעוד שבית המשפט המליץ תחילה למועצה להפסיק את הגבייה, האחרונה עשתה זאת רק לאחר שהבינה את הנזק הפוטנציאלי של המשך גביית המסים. המשיב טען מנגד כי הארכת המועד האחרון להודעת פיטורים אינה צריכה להיות דבר שבשגרה וכי המועצה לא פעלה בתום לב. זאת ועוד, המשיב טען כי המועצה לא הודתה שפעלה שלא כדין וכי מתן ארכה כזו מעביר מסר שגוי לרשויות באשר להשלכות של גבייה בלתי חוקית. בית המשפט, בהסכמתו עם טענות המשיב, הדגיש את משמעות הפריבילגיה ממנה נהנות הרשויות לפי סעיף 9, המאפשר להן להימנע מתשלום מיסים שנגבו שלא כדין אם יודיעו על הפסקת פעילות. בית המשפט קבע כי יש להעניק זכות זו רק במקרים המתאימים ופירש את סעיף 9 בצמצום. משכך, נדחתה בקשת המועצה המקומית גני תקווה להארכה. בפסק הדין הודגש כי הרשויות אינן צריכות להגיש בקשה להארכה על סמך חוות הדעת המקדמיות של בית המשפט, וכי הדבר יחטיא את תכלית החוק.