עב"ל 17235-12-21

תקציר

ההכרעה במקרה זה עוסקת בערעורו של מערער שעניינו הקודם התמקד בעיקר בעילות של מיקרוטראומה בבית הדין האזורי, תוך התעלמות מהתייחסות לסוגיית מחלת המקצוע. הערעור התקבל, והעניין הוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה רפואי לבחינת התביעה בגין מחלת מקצוע. מוקד הערעור הוא האם מצבו של המערער קשור לשימוש ממושך בכלים רוטטים, הדרוש לביסוס טענת מחלת מקצוע לפי סעיף 14 חלק ב' לתקנות הרלוונטיות. פריט זה דורש ראיות לכך שהמחלה מערבת עצמות, מפרקים, שרירים, כלי דם או עצבים בגפיים עקב עבודה כזו. המערער הציג חוות דעת רפואית לפיה נגרם נזק למפרק האגודל כתוצאה מעבודתו, שכללה כלים כמו פטישי קונגו ומסורים חשמליים. המקרה מדגיש כי אינדיקטורים כמותיים אינם נקבעים בתביעות אלה, ולכן נדרשת התייחסות זהירה למשך העבודה, איכות הכלים ושנות ההעסקה. היסטוריית העבודה של המערער בין השנים 1990 ל-2017, יחד עם חשיפתו היומית המשוערת לכלים רוטטים, העלו את האפשרות לענות על תנאי העבודה הממושכים הנדרשים לתביעת מחלת מקצוע. לפיכך, הורה בית המשפט כי המומחה הרפואי ישקול היבטים ספציפיים של היסטוריית העבודה של המערערת ומצבה, ולאחר מכן את השלכותיהם על מחלת המקצוע הפוטנציאלית על פי התקנות הנתונות. על המומחים מוטלת המשימה להתייחס לסוג המחלה של המערער ולגורם לה, ולתהות האם אופי והיקף העבודה עם כלים רוטטים יכול היה לתרום או להחמיר את מצבו של המערער. החלטת בית המשפט הדגישה גם את הצורך בגישה מאוזנת בהערכת ראיות, נוכח האתגרים המעשיים של שמירה על תיעוד מקיף של היקף העבודה לאורך שנים רבות. התוצאה הסופית של ההליך תכלול שיקולים בגין ההוצאות הכרוכות במינוי המומחה הרפואי.