ת"א 61449/07

תקציר

התובעת, עיריית תל אביב, תבעה את הנתבעים לפנות חלקת קרקע הרשומה על שם התובעת ולהחזיר את החזקה בה. הנתבעים טוענים כי המקרקעין המדוברים הם חלק מחוזה החכירה המוגן שלהם או לחילופין כי הם מורשים להחזיק בקרקע. הקרקע המדוברת צמודה למגורי הנתבעים ומיועדת לכביש על פי תכנית המתאר של העיר. העירייה טוענת כי לנתבעים אין זכויות בקרקע וכי החזקתם מפריעה למימוש התכנית לפיתוח השטח ולהקמת מקומות חניה. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא הוכיחו את טענותיהם. מהראיות עולה כי הקרקע נרשמה על שם התובע בשנת 1969, לאחר הליך פשרה. נטל ההוכחה עבר אפוא אל הנתבעים. הם לא הוכיחו כי הקרקע הייתה שייכת למדינה בעת הסכם החכירה או כי עמידר, אשר החכירה את הבית לנתבעים, העניקה להם זכויות בחצר הקדמית או רשות להשתמש בה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הרשות, גם אם הייתה קיימת, אינה בלתי חוזרת ובוטלה כדין עם הגשת התביעה. בית המשפט קיבל את טענת העירייה כי קיים צורך דחוף במימוש התכנית ובפיתוח האזור, לרבות הוספת מקומות חניה, וכי המשך החזקתם של הנתבעים בקרקע מונע זאת. לפיכך, התביעה התקבלה והנתבעים חויבו לפנות את הקרקע ולהחזירה לחזקת התובע, תוך תשלום הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין.