ת"א 28713-03-12

תקציר

התובע, ברק, ואביו, בכר, החזיקו יחד ב-48% ממניות חברה לייצור סלטים. יתרת המניות הייתה בבעלות הנתבעים, קופרלי ושלום, אשר מימנו גם את פעילות החברה. התובעים טענו כי הופלו לרעה כבעלי מניות מיעוט משום שהנתבעים, ששלטו בחברה, ניצלו אותה לטובת חברות אחרות שבבעלותם. התובעים ביקשו מבית המשפט להורות לנתבעים לרכוש את מניותיהם. הנתבעים, מצידם, הגישו תביעה שכנגד, בטענה כי התובעים מעילו בכספי החברה וביקשו את החזרת הכספים לחברה. בית המשפט מצא כי התובעים לא הצליחו להוכיח את טענתם לאפליה. נפסק כי ציפיותיהם הלגיטימיות של התובעים לגבי פעילות החברה לא הופרו. מהראיות עולה כי התובעים היו מודעים והסכימו עם התנהלות החברה, לרבות קשריה עם החברות האחרות של הנתבעים. התובעים גם לא הוכיחו כי תנאי העסקאות של החברה עם החברות הנתבעות היו בלתי סבירים או בלתי הוגנים. באשר לתביעה שכנגד, מצא בית המשפט כי התנהלות התובעים הייתה ידועה ומוסכמת על כל הצדדים. ההטבות שקיבלו התובעים מהחברה לא היו צפויות להיות מוחזרות, וסיווגם של כספים אלה כחוב ברישומי החברה לא שיקף את כוונת הצדדים. מאחר שלחברה היה ערך שלילי, הורה בית המשפט על העברת מניות התובעים לנתבעים ללא כל תמורה. התביעה שכנגד נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.