רע"א 4986/08

תקציר

בהליך משפטי זה בחן בית המשפט האם לעכב תיק בבית המשפט המחוזי בשל קיומה של תניית בוררות, כמפורט בסעיפים 5 או 6 לחוק הבוררות. הסכמי בוררות בדרך כלל אינם שוללים מבתי המשפט את סמכות השיפוט בנושא, אך בתי המשפט רשאים לבחור לעכב הליכים אם הסכם בוררות מכסה את הנושא הנדון. סעיף 5(א) קובע תנאים ספציפיים לפיהם רשאי בית משפט לעכב הליכים בהתקיים הסכם בוררות, אך גם אם תנאים אלה מתקיימים, שיקול הדעת של בתי המשפט נשמר. המחלוקת המרכזית כאן נגעה לשאלה האם היה הסכם בוררות תקף. על פי ההגדרה בסעיף 1 לחוק הבוררות, אין צורך לחתום על הסכם בוררות, כפי שהוכח בהתנהגות קודמת ובקבלה. במקרה זה, למרות היעדר חתימות פורמליות, מצא בית המשפט המחוזי הסכם המבוסס על התנהלות הצדדים, והפך את תניית הבוררות למחייבת. יתר על כן, תוקפם של ההסכמים יכול להתקיים מעבר לחוזה הכולל, גם אם החוזה עצמו מתבטל מחמת אי חוקיות או תנאים שלא התקיימו, המונחים על ידי כלל "העיפרון הכחול", המאפשר הפרדה בין סעיפים תקפים לפסולים. בסופו של דבר אישר בית המשפט את תוקפו של הסכם הבוררות והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי לבחון תנאים סטטוטוריים אחרים להקפאת הליכים ולשקול השלכות אמנות בינלאומיות לפי סעיף 6. השופט י' עמית הסכים וציין כי סעיפי בוררות נוגעים לסכסוכים המתעוררים עקב תנאים שלא מולאו כמו תנאי השעיה שלא מולאו. השופטת א' חיות הסכימה עם המסקנות והנימוקים, והובילה להחלטה כי התיק יחזור לבית המשפט המחוזי לשיקולים נוספים, ואלבקס חויב לשלם שכר טרחת עורך דין לטייקו.