רע"פ 1023/00
החלטה עליון
תקציר
פסק הדין דוחה את בקשת המבקש מכמה טעמים. ראשית, טענותיו של המבקש להרשעתו ולגזר דינו כבר נדונו בשתי ערכאות, ואין מקום לערכאה שלישית לבחון אותן מחדש. שנית, חומרת עונשו לבדה אינה עילה מספקת כדי לאפשר ערעור. ערכאת הערעור אף אינה יכולה להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי בית המשפט הפרוצדורלי, שכן הם מבוססים על התרשמות עדים וראיות שהובאו בפניה, למעט במקרים נדירים וחריגים. בתי המשפט שקדמו לפסק דין זה דנו בהרחבה בטענות המבקש, בנסיבות המעשים ובנסיבותיו האישיות, ופסק הדין הנוכחי מסכים עם ההחלטות הקודמות. גם ההשגות על חומרת עונשו של המבקש אינן מהותיות בשל אופי עבירותיו, שכללו שוחד ומרמה, חמורות ביותר. פסק הדין מדגיש את הפגיעה בעבירות שוחד, במיוחד כאשר הן מבוצעות על ידי עובד ציבור, ומציין כי המבקש מילא תפקידים בכירים במערכת בתי המשפט, תוך ניצול לרעה של האמון שניתן בו. משכך, עונשו לא יופחת מעבר למה שכבר המתיק בית המשפט המחוזי. לבסוף, בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע נדחות.
רע"פ 1023/00 ציון קורן נ' מדינת ישראל, עליון (11.12.2003)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.