ע 3743/06

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לחייל, סמ"ר שחר ואקרט, שנהרג ביום 10.11.2000 סמוך לקבר רחל, לכאורה על ידי המערער, שעבד כשומר בכוח 17 של הרשות הפלסטינית. כתב האישום נגד המערער כלל עבירות של גרימת מותו בכוונה תחילה של ואקרט, ושתי עבירות של ניסיון לגרום בכוונה למותם של שני חיילים נוספים באותו אירוע. בית משפט קמא שמע שלוש ראיות עיקריות: הודאתו של המערער במשטרה, שחזור וידאו של האירוע וחוות דעת פתולוגית של המכון לרפואה משפטית. המערער ויתר על זכותו להציג הגנה. בית משפט קמא מצא כי אין די בראיות כדי להרשיע את המערער, והפעיל את סמכותו שבשיקול דעתו לאפשר לתביעה להגיש ראיות נוספות. התביעה לא עשתה כן, ובית המשפט, שנקט בצעד חריג של פתיחת איסוף ראיות משלו, שלח קצין בית משפט לחקור ולאתר עדים. עד אחד כזה, אלי בן שבת, העיד, ובית המשפט הרשיע את המערער בהריגה בכוונה תחילה של וקרט, וכן בשני סעיפים נוספים של ניסיון הריגה. המערער טען בערעור כי בית משפט קמא חרג מסמכותו ופגע בזכותו להליך הוגן בכך שהפך למעשה לחוקר, וכי יש להכריז על ההרשעה כבטלה ומבוטלת. המשיב טען כי פעולות בית המשפט היו מוצדקות כדי למנוע עיוות דין, וכי הודאתו של המערער, שהוגשה בהסכמה ללא סייג, היוותה ראיה מספקת להרשעתו. דעת הרוב של בית המשפט הצבאי לערעורים הסכימה כי שגה בית משפט קמא טעות מהותית בכך שהפך למעשה לסניגור מטעם התביעה, והתעלם מפסיקת בית המשפט הצבאי לערעורים בעניין קבילות הודאות. עם זאת, השופטים קבעו כי הודאתו של המערער, שניתנה בהסכמה, היוותה ראיה מספקת להרשעתו, וכי הימנעותו של המערער מלהעיד יכולה להיחשב כחיזוק נוסף להודאה. השופטים הדגישו כי חריגתו של בית משפט קמא מהכללים הפרוצדורליים עלולה לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט, וציינו כי מעשיו של בית המשפט אינם מוצדקים בשל הצורך בעשיית צדק במקרה זה. למרות זאת, החליט הרוב לדחות את הערעור, שכן סברו כי ניתן היה להרשיע את המערער על סמך הראיות שהציגה התביעה בלבד, ללא צורך בעדות נוספת. השופט אל"מ יצחק מינה, שנתן את פסק הדין, הדגיש כי על בתי המשפט להקפיד על כללים פרוצדורליים כדי לשמור על אמון הציבור, והמליץ לשלוח העתק מפסק הדין לנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים כדי להתייחס לחריגה של בית המשפט קמא מכללי יסוד. השופט אל"מ ש' רביבו והשופט סא"ל י' חניאל הסכימו.