ת"ד 2007/09

תקציר

בעל רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים ולא נהג ברכב בעת האירוע הואשם במספר עבירות, בהן אי עצירה והגשת סיוע, ורשלנות הגורמת נזק לרכוש ונזקי גוף. בעוד הבעלים טען כי אין להטיל עליו אחריות לעבירות הדורשות יסוד נפשי מצדו, בית המשפט חלק על כך, והחיל את חזקת הבעלות הקבועה בסעיף 27ב לפקודת התעבורה. סעיף זה רואה בבעל רכב אחראי לכל עבירה תעבורה שנעברה ברכבו, אלא אם כן עלה בידו לזהות את הנהג או להוכיח שהרכב נלקח ללא ידיעתו או הסכמתו. בית המשפט פירש פקודה זו כך שעל הבעלים לקחת אחריות על כלי הרכב שלהם ולזהות את מי שנוהג בהם, במיוחד כאשר הם יודעים מי הם הנהגים. חזקה זו, שנועדה למנוע מעברייני תנועה לחמוק ממשפט, נקבעה כך שתחול גם על עבירות חמורות. במקרה הספציפי, חוסר שיתוף הפעולה של הבעלים והחלטתו שלא להעיד נתפסו כניסיון להגן על הנהג בפועל, ולכן הרשיע בית המשפט את הבעלים בכל העבירות בהן הואשם כתב האישום. חזקת האחריות של הבעלים, אף שהיא יוצאת דופן, נתפסה כהגיונית בהתחשב בנסיבות.