רע"א 2837/98

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון עסק בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחתה אישור תובענה ייצוגית נגד חברת התקשורת הישראלית בזק, בנוגע לשיעור ריבית הפיגורים הנגבית מלקוחות בגין איחור בתשלום חשבון הטלפון והאם ריבית זו כוללת מע"מ. המבקשים טענו כי התנהלותה של בזק מהווה הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, וטענו כי הריבית שנגבתה לא פורסמה ברשומות כנדרש, ובכך הפכה את פעולותיה של בזק ללא מוראות ומטעות. עוד טענו כי הריבית כללה מע"מ שלא כדין. השופטת שטרסברג-כהן, שבחנה את התיק, ציינה כי הטעיה יכולה להתרחש באמצעות מצג שווא או השמטה, ושניהם מחייבים סתירות בין הייצוג למציאות. עם זאת, נקבע כי בזק לא הציגה מצג שווא כאילו פורסם ברשומות, ובכך שללה את טענות המבקשים בדבר הטעיה. בית המשפט בחן האם היעדר הפרסום ברשומות הופך את גביית הריבית לבלתי חוקית, בהתחשב באופייה הייחודי של בזק כגוף הקשור לממשלה. היא הגיעה למסקנה כי היעדר הפרסום אינו מהווה פגם מהותי שכן המידע הרלוונטי היה זמין באמצעות חוזרי החשב הכללי. יתר על כן, הריבית קיבלה לגיטימציה על ידי פרסום מאוחר יותר ברשומות. בנושא המע"מ הוצגו ראיות לפיהן בזק גבתה מע"מ על ריבית כדין, בסיוע הנחיות אגף המכס והמע"מ. אשר על כן, הערעור נדחה, כאשר בית המשפט לא קבע תשתית משפטית ועובדתית מספקת לתביעות הייצוגיות בתחום דיני הנזיקין, דיני החוזים ועשיית עושר ולא במשפט. ההחלטה הדגישה היבטים פרוצדורליים וחזרה על היעדר עילה מהותית לטענות נגד בזק, תוך דחיית טענות הנוגעות הן לריבית והן למע"מ.