ת"א 2332/06

תקציר

התובעת, כאל בנין, ביצעה עבודות הקמה עבור תגה תשתיות, שותפות מוגבלת שהשותף הכללי שלה הוא תגה מנהלים, לצורך הקמת מכון טיהור שפכים. התובעת לא קיבלה תשלום מלא עבור עבודתה ולכן תבעה את תגה בבוררות וקיבלה פסק דין חיובי. עם זאת, תגה והשותף הכללי שלה היו בכינוס נכסים ולא יכלו לשלם את החוב. לפיכך הגיש התובע תביעה גם נגד השותפים המוגבלים של תגה (נתבעים 2-4), מנהלי תגה (נתבעים 5-6) ומנהלי תגה מנהלים (נתבעים 8-10), בטענה כי הם אחראים אישית לחוב. התובעת ביססה את תביעתה על ארבעה מקורות משפטיים: אחריות חוזית ישירה, אחריות חוזית מכוח מצגי הנתבעים ודוקטרינת ההשתק, "הרמת מסך" של התאגדות בין הנתבעים לתגה, ואחריות אישית של הדירקטורים והדירקטורים לנזק שנגרם לתובע. בית המשפט דחה כל אחת מטענות התובע אחת לאחת. ראשית, נמצא כי לא התקיימו יחסים חוזיים ישירים בין התובעת לבין הנתבעים. למרות שהתובעת טענה כי מסמכי המכרז והסכם ההתקשרות יצרו מערכת יחסים חוזית, הראיות הראו כי התחייבויות הנתבעים היו אך ורק כלפי תגה והמזמין את המכרז. בנוסף, התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים הביעו כוונה ליצור עמה קשר ישיר. שנית, באשר לחבות חוזית מכוח מצגי הנתבעים, קבע בית המשפט כי התובעת לא הגישה כל מצג מחייב מטעם הנתבעים לשאת בכל חובותיה של תגה. הסתמכותה של התובעת על מימון פעילות תגה על ידי הנתבעים הייתה בלתי סבירה ולא יכלה להתבסס על חובה משפטית כלשהי מצד הנתבעים. שלישית, בית המשפט סירב "להרים מסך" את עמותת תגה, שכן התובעת לא הראתה אף אחד מהמצבים שהוכרו בפסיקה כעילה לכך. תגה לא הייתה רק צינור לפעילות הנתבעים, והתנהלות הנתבעים לא הצדיקה "הרמת מסך". לבסוף, באשר לאחריותם האישית של הדירקטורים והדירקטורים, קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה כל התנהלות רשלנית או זדונית מצדם. ההחלטה שלא לשלם לתובעת את מלוא התשלום הייתה סבירה והתקבלה בתום לב, ובכל מקרה התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין התנהלות המנהלים לבין הנזק שנגרם לה. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובע כנגד כל הנתבעים והורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.