ת"א 32948-06-15

תקציר

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת, מבטחת הרכב שלה, בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. היקף המחלוקת כלל אחריות ונזקים. הנתבע ערער תחילה על אחריותו אך בהמשך חזר בו והותיר רק את היקף הנזק להכרעה. התובע דרש פיצוי משמעותי בגין אובדן הכנסות בעבר ובעתיד, כאב וסבל, אובדן פנסיה וזכויות סוציאליות, סיוע לצד ג' והוצאות רפואיות, והעמיד את סך הנזק על 1,053,283 ₪. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע 210,146 ₪ לאחר הליך ארוך שנמשך שמונה שנים. בית המשפט הכיר בנכותו הרפואית של התובע בשיעור של 10%, ואימץ את חוות דעתו של מומחה אורתופדי שמונה מטעם בית המשפט למרות ניסיונותיו של התובע לערער את ממצאיו. בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו בקביעת נכות תפקודית, וקבע כי היא זהה לנכות רפואית. בית המשפט ביסס את חישוב הנזק על שיעור זה, ופסק 20,030 ש"ח בגין כאב וסבל, 45,992 ש"ח בגין אובדן הכנסה בעבר, 107,000 ש"ח בגין אובדן כושר השתכרות עתידי, 19,124 ש"ח בגין אובדן פנסיה וזכויות סוציאליות בעבר ובעתיד, 13,000 ש"ח בגין סיוע לצד ג' ו-5,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות. כמו כן, בית המשפט קבע כי התובעת זכאית לרבע מסכום הנזק על פי חוק הביטוח הלאומי, שכן היא לא טענה שרכבו של מעסיקה היה מעורב בתאונה. בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 52,537 ₪, בצירוף הוצאות משפט, שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.34% מהסכום הכולל וריבית מיום התביעה. כמו כן חויב הנתבע בתשלום קבוע בסך 11,000 ₪, בניכוי הסכום הכולל שנפסק. בקשת התובעת להחזר שכר טרחה ששולם לעורך דינה לצורך ייצוגו בהליכי המל"ל נדחתה בשל היעדר הוכחות מספיקות. שני הצדדים ספגו ביקורת על התנהלותם במהלך ההליך, כאשר העיכובים של התובעת והבקשות המרובות הובילו את בית המשפט לחייב אותה בחלק משכר הטרחה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.