דב"ע נו/8 - 6

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנות הפיטורים ביחס להתפטרות העובד וזכאותו לפנסיה לאחר מכן. המערער, שעבד בעיריית נצרת למעלה מעשור, התפטר לכאורה בשל הרעה בתנאי העבודה וביקש קצבת פרישה מהעירייה. עם זאת, בית הדין האזורי נצרת קבע כי גם אם טענתו של המערער תקפה, הוא אינו זכאי לקצבת פרישה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות), המעניק הטבה זו רק לעובדים שפוטרו. הערעור על פסק דין זה ביקש לקבוע האם ניתן לפרש את המונח "מפוטרים" בחוק הגמלאות כך שיכלול עובדים שהתפטרו בנסיבות מסוימות הקבועות בחוק פיצויי פיטורים. דעת הרוב של בית הדין קבעה כי יש להגביל את פרשנותו של סעיף 15(4) לחוק הגמלאות לעובדים שפוטרו רשמית ולא לעובדים שהתפטרו. כוונת המחוקק מאחורי חוק הגמלאות הייתה להגן על עובדי מדינה מפני פיטורים מסיבות שאינן קשורות לתפקודם או להתנהלותם, ותכלית זו שונה מזו של חוק פיצויי פיטורים. כמו כן, יש לכבד את לשונו הברורה של חוק הגמלאות, המפרט עובדים "מפוטרים". לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם לעירייה הוצאות בסך 3,500 ₪. שניים מחברי ההרכב הביעו דעת מיעוט וטענו כי יש לפרש את סעיף 15(4) לחוק הגמלאות לאור תכליתו, שהיא להבטיח פנסיית פרישה לעובדים שפרשו שלא מרצון. לטענתם, התפטרויות מסוימות, כגון אלה הנגרמות כתוצאה מהרעה משמעותית בתנאי העבודה, צריכות להיחשב כפיטורים שכן מדובר בפיטורים קונספטואליים או קונסטרוקטיביים. נסיבות אלה, המפורטות בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריכות לחול על סעיף 15(4) לחוק הגמלאות, בין בדרך של החלת הסעיף הקודם ובין בדרך של היקש. לפיכך, שופטים אלה היו מקבלים את הערעור ומרחיבים את ההטבות שבסעיף 15(4) גם לעובדים שהתפטרו בנסיבות האמורות.