ע"א 65822-02-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור אזרחי בנוגע לסכסוך רכושי בין שני צדדים. המערערים העלו מספר טענות המערערות על החלטתו של בית משפט קמא, אולם ערכאת הערעור אישרה במידה רבה את פסק דינו של בית המשפט קמא ודחתה את הטענות ומצאה אותן בלתי משכנעות. הטענה הראשונה בעניינים פרוצדורליים, לפיה היה על בית משפט קמא להמתין לסיום הליכים נפרדים, נדחתה מאחר ששני התיקים היו עצמאיים והמתנה הייתה גורמת לשיהוי מיותר. גם הטענה השנייה, שעניינה בעלות והסגת גבול, נדחתה מאחר שבית משפט קמא קבע בבירור כי אין מחלוקת בדבר הבעלות בנכסים הנדונים. טענת המערערים כי בית משפט קמא מצא לטובת המשיב בעניין הסגת גבול אינה מדויקת - בית המשפט פסק דווקא לטובת המערערים בנקודה זו. אשר לעוולת המטרד, הסכים ערכאת הערעור עם קביעתו של בית משפט קמא כי התוספות לבניית המערערים היוו מטרד ופגעו בהנאת המשיב מרכושם. בית המשפט גם אישר את החלטת בית המשפט קמא להוציא צו הריסה לבנייה הבלתי חוקית, ומצא אותה מנומקת ומוצדקת. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה טעויות בשני היבטים של פסק דינו של בית משפט קמא. ראשית, באשר לפסיקת הפסד דמי שכירות למשיב, קבע ערכאת הערעור כי המשיב לא הביא ראיות מספיקות לכך שהשכיר את הנכס, ועל כן טענה זו אינה מוצדקת. שנית, בוטל גם הפיצוי היומי שפסק בית משפט קמא במקרה של אי קיום צו ההריסה. תחת זאת, הציע בית המשפט כי דרך פעולה ראויה יותר תהיה לתת למערערים פרק זמן סביר לציית, ואם לא יעשו כן, יוכל המשיב להגיש בקשה לביזיון בית המשפט או להגיש תביעה נפרדת לפיצויים. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, תוך תיקונים קלים בפסק דינו של בית משפט קמא. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי כבוד השופט אטרש, השופט ערפאת טאהא והשופטת תמר נסים שי.