בש"פ 1948/03

תקציר

המערער, שהואשם בניסיון להשפיע על העדות, ביקש להשתחרר ממעצר לפי סעיף 60 לחוק המעצרים, בטענה שהמשפט לא החל בתוך 30 יום מיום הגשת כתב האישום. בתחילה, הוא לא היה מיוצג, וביקש סנגור במועד המשפט שנקבע. בית המשפט דחה את בקשת השחרור שלו, ופירש את תחילת המשפט כהתרחשה בפועל כאשר המערער אישר כי קרא והבין את כתב האישום, למרות שבית המשפט לא הקריא לו אותו באופן פורמלי כנדרש בדרך כלל. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, והדגיש כי יש להבין את "תחילת המשפט" במובן מהותי ולא טכני גרידא. פרשנות זו מגשימה את תכליתו של סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי, ומבטיחה כי הנאשם יבין את האישומים ויוכל להתגונן כראוי. הודאתו של המערער בתוכן כתב האישום עמדה בדרישות אלה, ואפשרה המשך הליך צודק ללא שחרורו. בכך אושרה החלטת בית המשפט המחוזי להותיר את המעצר על כנו, שכן שיקולי צדק פרוצדורלי ומהותי התקיימו כראוי.