ת"א 197/72

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה אזרחית בגין נזקים הנובעים מפגיעה שגרם הנתבע לתובע. התובע ביקש להשתמש בפסק הדין ממשפטו הפלילי של הנתבע כראיה בתביעה האזרחית, אך הנתבע התנגד בטענה כי פסק הדין ניתן לפני כניסת החוק לתיקון פקודת הראיות לתוקף ולכן השימוש בו יהווה תחולה רטרואקטיבית של החוק. כמו כן ביקש הנאשם להציג ראיות שהוגשו במשפט הפלילי כדי לסתור את פסק הדין אם בית המשפט ידחה את התנגדותו הראשונית. בית המשפט דחה את שתי טענות הנתבעת. נפסק כי ככלל, דינים פרוצדורליים מוחלים רטרואקטיבית שכן הם אינם פוגעים בזכויות מוקנות כלשהן של הצדדים. בית המשפט הבחין בין דינים מהותיים היוצרים נורמות מהותיות, המכוונות באופן פרוספקטיבי, לבין דינים פרוצדורליים המשנים את דיני הראיות ומוחלים באופן מיידי. יתר על כן, בית המשפט הסביר כי החוק המתקן, על אף אופיו המהפכני, הוא פרוצדורלי באופיו ולכן יש ליישמו לאלתר. באשר לבקשתו החלופית של הנאשם, הבהיר בית המשפט כי ראיות שנשמעו במשפט פלילי יכולות להיות מוצגות רק במשפט האזרחי כדי למנוע עיוות דין. כוונת המחוקק בהתרת ראיות כאלה הייתה למנוע תוצאה בלתי צודקת או להימנע מקיפוח חמור של הנאשם בהגנתו. במקרה דנן, בית המשפט לא מצא טעם בטענות הנתבעת וראה בהן ניסיון לרוקן את החוק המתקן מתוכנו. לבסוף, בית המשפט המליץ לנאשמים לשקול מחדש את עמדתם ולנסות להסדיר את העניין. פסק הדין ניתן בנוכחות התובע והנתבע, ובכך הסתיים התיק.