ד"מ 15898-06-19

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעת התובעת בחלקה, ומורה לנתבעת לשלם לתובעת סכומים שונים עבור דמי עבודה להם היא זכאית על פי חוק. ראשית, על יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת חלים צווי ההרחבה הרלוונטיים בענף הניקיון, וכן צו העסקת עובדים בגופים ציבוריים משנת 2013 ואילך, בשל אופי עבודתה של הנתבעת. באשר לתביעה בעניין דמי הבראה, מסכימה השופטת עם טענת התובעת כי צו ההארכה משנת 2017 המבטל את ההגבלה בת השנתיים לתביעת דמי הבראה חל על עניינה, שכן העסקתה הסתיימה בשנת 2019. עם זאת, לאחר חישוב הקצבה על פי הדין החל ושעות העבודה בפועל של התובעת, השופט קובע כי התובעת קיבלה שכר יתר במהלך עבודתה, ובכך דוחה את התביעה לדמי הבראה. באשר לפדיון חופשה שנתית, השופט מצדד בתובעת וקובע כי היא זכאית לפדות 17.53 ימי חופשה. הנתבעת חויבה לשלם עבור רכיב זה סך של 2,958 ₪, המחושב בהתאם להיקף עבודתה בפועל של התובעת במהלך 12 החודשים האחרונים להעסקתה. לעניין דמי החגים, מקבלת השופטת את טענת הנתבעת כי מאחר שהתובעת לא עבדה בימי שישי ושבת בתקופת הזכאות, היא אינה זכאית לדמי חגים בגין חגים שנפלו בימי שישי. לאחר חישוב האגרה עבור יתרת החגים על פי הדין החל, השופט מוצא כי התובע זכאי ל-703 ₪ דמי חגים, אותם הנתבעת לא שילמה. באשר לפיצויי פיטורים, השופטת מחשבת את ממוצע שעות העבודה של התובעת במהלך עבודתה וקובעת כי היא זכאית ל-59,921 ₪. לאחר ניכוי הסכומים ששוחררו לתובעת מקופת הפיטורים שלה ותשלום לאחר מכן, הנתבעת מחויבת לשלם את יתרת הסכום בסך 1,539 ₪. לגבי ההפרשות החסרות לפנסיה מסכימה השופטת עם חישוב התובעת, וקובעת כי היא זכאית ל-384 ₪ כפיצוי בגין ההפרשות החסרות, לאחר ניכוי הסכום שכבר הופקד בקרנתה. התובעת תבעה גם תשלום עבור שי לחג, אך חזרה בה מטענה זו בתחילת הדיון. לפיכך, חלק זה של התביעה נדחה. בנוסף להטבות האמורות לעיל, הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 2,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כנדרש בחוק החל מיום 1.3.2019 ועד למועד התשלום המלא.