ע"פ 4095/91
פסק-דין עליון
תקציר
המערערים, אסעד בן מחמוד מסראווה (מסאראווה) ועבד אל-קאדר בן אחמד דורייב (דורייב) הורשעו במספר עבירות הקשורות לשוד תכשיטים וערערו על גזר דינם ועל גזר דינם. בית המשפט העליון קבע כי טביעת אצבעו של מסראווה שנמצאה בתוך רכב המילוט, יחד עם היעדר הסבר סביר לנוכחותו ונכונותו לשתף פעולה עם המשטרה ואולי אף להעיד, מהווים ראיות מספיקות כדי לבסס את הרשעתו. בתוך כך, דוראייב הורשע בכך שנהג ברכב המילוט על סמך שני מסדרי זיהוי נפרדים. בית המשפט דחה את טענות המערערים על מהימנות הראיות, וקבע כי טביעת האצבע וראיות הזיהוי קבילות ובעלות משקל מספיק כדי לתמוך בהרשעה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הפגמים שנפלו בהליכי הזיהוי השפיעו על משקל הראיה ולא על קבילותה. השופט חשין, יחד עם השופטים ברק ולוין, דחה את הערעורים ולא מצא עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא או בעונשים שהוטלו.
חקיקה מקושרת
ע"פ 4095/91 עבדאל כאדר דורייב נ' מדינת ישראל, עליון (10.5.1992)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.