בר"מ 5917/20

תקציר

מדובר בשלושה אזרחים אתיופים, אם ושתי בנותיה, שביקשו לעלות לישראל. האם נכנסה לישראל באשרת תייר בשנת 1997 ושהתה באופן בלתי חוקי עד שנת 2005, אז הגישה בקשת מקלט. הבת הצעירה נכנסה לישראל בשנת 2008 והגישה גם היא בקשת מקלט. לאחר דחיות וערעורים רבים, בקשתם הסופית התבססה על החלטה 716, שאפשרה עלייה של יהודים אתיופים מסוימים. עם זאת, הרשויות הישראליות קבעו כי המבקשים לא עמדו בקריטריונים שנקבעו בהחלטה, ובית המשפט לעניינים מנהליים הסכים עם הערכה זו. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט העליון וטענו כי החלטות הממשלה פוגעות בזכויותיהם המהותיות וכי הם עומדים בדרישות. שופט בית המשפט העליון דחה את ערעורם בקובעו כי החלטות הערכאות הנמוכות ראויות וכי טענות המבקשים אינן מצדיקות את הצעד החריג של מתן רשות ערעור. השופט הדגיש כי החלטות הממשלה הרחיבו את אפשרויות ההגירה ולא פגעו בזכויות כלשהן, וטענות המבקשים נעדרות שחר משפטי. בנוסף, גם הבטחת העלייה שניתנה לכאורה למשפחה נדחתה כבלתי מוכחת. פסק הדין חיזק את החלטות הערכאות הנמוכות, שלל את מעמדם של המבקשים בישראל וקבע מועד יציאה חדש.