רע"א 73007-06-20

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב בקשה לפסק דין מקוצר ובקשה להיתר הגנה. בית המשפט שקל בכובד ראש את החלטתו של בית משפט קמא, כמו גם את הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים. הסוגיה המרכזית היא איזון בין האינטרסים של התובע המבקש תביעה ראויה לכאורה לבין יעילותה של מערכת המשפט מחד גיסא; וזכותו של הנתבע להתגונן, שהוכרה כזכות יסוד פרוצדורלית, מאידך גיסא. בית המשפט נוטה למתן רשות להתגונן, מה גם שהצדדים עצמם הגיעו להסכמה בבית משפט קמא לאפשר הגנה. הסדר זה צמצם את המחלוקות והשתמע ממנו כי מתקיימים התנאים להצדקת רשות ההגנה. לפיכך, בקשת רשות הערעור על ההחלטה למתן כתב הגנה מיותרת ודינה להידחות. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי חוסר הבהירות של הנתבע וההגנות הבלתי עקביות במקרה זה הצדיקו את החלטת בית משפט קמא להתנות את רשות ההגנה בהפקדת איגרת חוב. גרסת המשיב, הנתמכת במסמכים, הצביעה על חוב שטרם נפרע, בעוד הגנות המבקש היו עמומות וחסרות דיוק. בנוסף, המבקש לא הוכיח די הצורך חוסר יכולת לגייס את סכום הערבות שקבע בית המשפט. בית המשפט מדגיש את שיקול הדעת הרחב של בית המשפט הפרוצדורלי בעניינים אלה ואינו מוצא עילה להתערב במקרה זה, מה גם שהמבקשת היא רשות מקומית במימון המדינה. לאור מכלול הנסיבות, לרבות ההסכמה הפרוצדורלית אליה הגיעו הצדדים, מגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת בית משפט קמא הייתה מנומקת היטב ולא נפלו בה פגמים המצדיקים מתן רשות ערעור. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית. עיכוב הביצוע שניתן בעבר מוסר, ומחייב את המבקש להפקיד את הערבות עד ליום 16.8.2020. המבקש אחראי גם להוצאות המשיב בסך 6,000 ₪, שישולמו באמצעות עורך דין. לבסוף, בית המשפט מעודד את הצדדים לנסות להגיע להסכמה מלאה ליישוב המחלוקות ביניהם.