פש"ר 227/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשתו של חייב לאישור הצעת פשרה לאחר הכרזתו על פשיטת רגל. על בית המשפט לאשר את ההצעה, הדורשת רוב הן ממספר הנושים והן מערכם. בעוד שהצעת החייב קיבלה את הרוב הדרוש, בית המשפט דחה את האישור בהתבסס על שלושה נימוקים עיקריים שהעלה הנאמן. ראשית, הנאמן טען כי הסכמת הנושים הושגה שלא כדין, דבר שבית המשפט מצא כבלתי נתמך בראיות. שנית, הנאמן טען לחוסר הסבירות הכלכלית של ההצעה, וטען כי החייב מחזיק בנכסים שלא פורסמו. בית המשפט הכיר בתמיכתם הרחבה של הנושים בהצעה ובמעמדם כשופטים הטובים ביותר של האינטרסים שלהם, אך מצא את טענת הנאמן מוטלת בספק, במיוחד לאור אופי המגורים של הנכס הנטען. לבסוף, הנאמן והיו"ר הדגישו שיקולי תקנת הציבור עקב הגשת כתב אישום נגד החייב בגין עבירות חמורות שבוצעו במסגרת הליכי פשיטת הרגל. בית המשפט הסכים כי כתב האישום התלוי ועומד, המיוחס לו במרמה, והפעלתה לכאורה של מערכת עסקית נסתרת על ידי החייב במהלך הליכי פשיטת רגל, מצדיקים את דחיית הצעת הפשרה. הפקודה מתנה אישור למקרים כאלה, ויש להתחשב באינטרס הציבורי באתיקה מסחרית ובהגינות הליכי פשיטת רגל. לפיכך, הבקשה לאישור הצעת הפשרה נדחתה, עד לשינוי מהותי בתשתית העובדתית.