עע"מ 5089/19

תקציר

השופט דחה את הבקשה לאחר שבחן היטב את חומר הראיות וקבע כי המבקשים, שביקשו סעד זמני עד להגשת ערעור, לא עמדו בקריטריונים הנדרשים. על פי הפסיקה, על מבקש סעד ביניים בתקופת הערעור להוכיח הן סיכויי הצלחה טובים בערעור והן כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו – כלומר, אם יזכה בערעור, יהיה קשה לחזור למצב הקודם. במקרה זה, השופט מצא כי המבקשים לא הוכיחו סיכויי הצלחה טובים בערעור, שכן ההחלטה נשוא הערעור התבססה על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, אשר בדרך כלל מכובדות על ידי ערכאת הערעור. זאת ועוד, מאזן הנוחות לא תמך במבקשים. השופטת הדגישה כי האינטרס הציבורי בשמירה על מקרקעי ציבור, ובפרט כאלה המיועדים לשלום הציבור, גובר על אי הנוחות שבפינוי המבקשים מהמקלט. מעצרם של המבקשים במקלט היה קצר, והם לא הצליחו להראות כיצד פינויים יביא למצב בלתי הפיך. לעומת זאת, מתן אפשרות להישארותם עלול להקשות על הציבור להשתמש במקלט בשעת חירום. השופט הגיע למסקנה כי הבקשה לסעד זמני נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבים, בסך 20,000 ₪.