עת"מ 40239-03-18

תקציר

פסק הדין דן בזכות הגישה למידע ציבורי המוחזק בידי הרשויות בישראל. זכות זו מעוגנת בערכים דמוקרטיים, המאפשרים לאזרחים לפקח על פעולות השלטון ולקדם טוב חברתי. עם זאת, הוא אינו מוחלט וניתן להגביל אותו בשל בעיות טכניות, חששות לפרטיות או הפרות של זכויות אחרות. חוק חופש המידע מפרט מגבלות אלה, לרבות הוראה הנוגעת למידע חקירתי ומודיעיני, המוחרגת מבקשות גילוי. במקרה הספציפי הנדון, ביקש העותר מרשות ניירות ערך מידע שהרשות סירבה לחשוף, בנימוק של סעיף 14(א)(8) לחוק. בית המשפט מסכים עם עמדת הרשות וטוען כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 14(א)(8) היא להגן על מידע שנאסף באמצעות סמכויות חקירה, בין אם החקירה מתנהלת ובין אם היא מסתיימת. בית המשפט מדגיש כי הזכות למידע אינה מוחלטת ויש לבחון אותה אל מול זכויות אחרות ואינטרסים ציבוריים. מאחר שהמידע המבוקש נאסף לצורכי חקירה, הוא אינו כפוף לגילוי לפי חוק חופש המידע. בעוד העתירה לגילוי מידע נדחית, בית המשפט מציין כי העותר עדיין יכול לגשת למידע באמצעים משפטיים אחרים, כגון הליכי אכיפה פרטיים או "זכות העיון", המחייבת הפגנת עניין אישי במידע. בית המשפט מכיר בהתעניינותו האמיתית לכאורה של העותר במידע, אך אינו פוסק הוצאות, נוכח מורכבות הסוגיות המשפטיות הכרוכות בכך.