תמ"ש 6520-05-23

תקציר

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחה תביעה שהגישה י.ב., התובעת, נגד י.א., הנתבעת הראשונה, וכן נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) והסוכנות היהודית. התובע ביקש פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של זכויות קניין מסוימות, בעקבות טעות רישום של רמ"י. השופטת דיאנה פאסו-ואגו הורתה על דחיית התביעה על הסף נגד כל הנתבעים. הטענה נבעה מהסכם שכירות משולש המסדיר את הנכס המדובר, אשר קבע את תנאי העברת הזכויות אליו. על פי ההסכם, הזכויות לא היו חלק מעיזבונו של חבר האגודה שחכרה את הקרקע, ועם מותו של חבר יעברו הזכויות לבן הזוג שנותר בחיים, ובהעדרו, ליורש שיכול היה לשמור על הנכס. התובע, שלא היה יורשו של הבעלים המקורי של זכויות הקניין שנפטר, טען כי רכש זכויות אלה באמצעות צוואה ומכתבי הסתלקות מהיורשים. עם זאת, הוא לא המציא כל תיעוד התומך בטענה זו. בית המשפט מצא כי זכויותיו של התובע בנכס לא הוכחו וכי הוא פעל בחוסר תום לב בכך שניסה ליהנות מטעות מנהלית של רמ"י. יתר על כן, בית המשפט קבע כי אין לו סמכות שיפוט על מנהל מקרקעי ישראל, שכן טענת התובע מהווה למעשה התקפה ישירה על החלטת הרשות, אשר חרגה מסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. השופטת דחתה גם את טענות התובע בדבר קנוניה לכאורה של הנתבעים וחוסר מעמדם. היא קבעה כי לנתבע הראשון, י.א., שהיה נשוי לבעלים המקורי של המנוח, יש זכות לערער על תביעת התובעת על בסיס הסכם ממון, אשר בית המשפט מצא כי אינו פסול לאחר פטירת המנוח. משכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לשלם הוצאות בסך 20,000 ₪ לנתבעת הראשונה, 10,000 ₪ לרשות מקרקעי ישראל ו-5,000 ₪ לסוכנות היהודית. השופטת גם התירה את פרסום ההחלטה, תוך מחיקת פרטי הזהות של הצדדים.