ת"א 23333-04-23

תקציר

בקשת התובעת לעיכוב זמני של ביצוע הפינוי מביתה נדחתה בשל ליקויים פרוצדורליים וחוסר צדק. השופטת קבעה כי התובעת לא פעלה בתום לב בכך שלא חשפה פרטים והחלטות רלוונטיים הנוגעים לעניינה, אלא הציגה תמונה חלקית ומטעה. יתר על כן, הבקשה לוקה בחסר בכך שלא כללה את כל הגורמים הדרושים, ובפרט את כונס הנכסים האחראי לביצוע הפינוי, דבר שהטיל ספק בכוונותיו של התובע וייתכן שהשפיע על החלטת בית המשפט במעמד צד אחד. עוד ציינה השופטת את השיהוי שביצעה התובעת בהגשת הבקשה, שפגע בתחושת הדחיפות והעלה תהיות לגבי נימוקיה לבקשת סעד זמני. לגופו של עניין, מצאה השופטת כי סיכויי ההצלחה של התובעת מול הנושה המובטח (כלל) נמוכים, שכן זכויותיה בנכס כבר הוכרעו לטובתה של כלל על ידי בית המשפט לענייני משפחה. השופטת הדגישה כי יש להתמקד בתביעות התובעת נגד כלל ולא נגד הפניקס, שביטלה את פוליסת ביטוח החיים של המנוח. התנאים החוזיים של הסכם ההלוואה הצביעו על כך שכלל אינה אחראית לתשלום דמי הביטוח, ובכך פגעה בסיכויי ההצלחה של התובע. אשר למאזן הנוחות, תוך הכרה במשמעות הפינוי מבית מגורים, קבעה השופטת כי הוא אינו גובר על שיקולים אחרים, ובראשם הצורך במימוש יעיל של ביטחונות ומתן דיור חלופי לתובע. ככלל, אי סדרים פרוצדורליים, בשילוב עם גופו המפוקפק של המקרה, הביאו את השופט לדחות את הבקשה לסעד זמני. עם זאת, על מנת לאפשר לתובע זמן לערער, הוארך הוראת השעה הקיימת עד ליום 7.6.2023. כמו כן חויב התובע בהוצאות המשיב.