ע"ע 23392-12-12

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור בעיקרו, וקובע כי התפטרותו של המערער, ולא פיטוריו סיימה את העסקתו. גם ממצאי בית הדין האזורי בדבר מועדי העסקתה ואופי תפקידה של המערערת כבלתי עונתיים מתקבלים. עם זאת, בית הדין לערעורים מוצא כי תקופות אי העבודה היו הפסקות מוסכמות שלא ניתקו את יחסי העבודה, ובכך הפכו את תקופת העסקתו של המערער מאוקטובר 2001 ועד אוגוסט 2010 לתקופה רצופה אחת. יש לכך השלכות על זכויות סוציאליות התלויות בוותק, כמו דמי הבראה ופדיון חופשות. המערערת זכאית לסכומים נוספים בגין אלה, וכן לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות אישית ולמענק שנתי. סכומים אלה ישולמו בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מתאריכים נקובים. פסק הדין אף פוסק למערערת הוצאות נוספות בגין ההליכים בבית הדין האזורי ומטיל על המערער הוצאות ערעור. למרות שינויים מסוימים, הערעור נדחה ברובו, כאשר המשיב נדרש לשלם למערערת רק את הסכומים הנוספים הנקובים בפסק הדין.