ע"פ 30201/06

תקציר

מדובר בפסק דין בערעור על פסק דין של בית המשפט לתעבורה בירושלים. המערער הורשע בנהיגה מעל המהירות המותרת ונגזרו עליו שלושה חודשי פסילה, קנס בסך 1,200 ₪ וחודשיים של פסילה על תנאי. המערער החמיץ את הדיון המקורי בבית המשפט והורשע ונגזר דינו שלא בפניו. המערערת טענה כי היעדרותה לא הייתה מכוונת וכי היה מקום לקבוע לה דיון חדש. בית המשפט הסכים כי זכותה להציג את הגנתה, וכי היעדרותה אינה מעידה על זלזול בהליך השיפוטי. עוד טען המערער כי חלה התיישנות על האישומים. העבירה בוצעה ביום 1.2.2004, והמערער טען כי הזימון למשפט הוצא מעבר למגבלת הזמן הקבועה בחוק. המשיב (יש להניח שהתביעה) טען כי הודעות נשלחו למערערת בגבולות הזמן שנקבעו. השאלה המרכזית הייתה האם ההודעות נשלחו בדואר רשום, כנדרש בחוק. המשיב הביא מסמכים פנימיים כראיה לדיוור במועד, אך בית המשפט מצא כי אין בכך הוכחה מספקת לקיומו של דואר רשום. מאחר שהמשיבה לא הוכיחה כי ההודעה נמסרה בתוך פרק הזמן שנקבע, הסכים בית המשפט עם טענת ההתיישנות של המערערת. משכך, התקבל הערעור, נמצא המערער לא אשם, ופסק הדין וגזר הדין המקוריים בוטלו. פסק הדין ניתן שלא בפניו ב-8 באוגוסט 2006.