בג"צ 389/87

תקציר

במקרה דנן ביקשה העותרת סעד משפטי לאחר שנשלל ממנה רישיון להפעלת מסעדה ואולם אירועים במבנה המיועד למגורים. העותרת ניהלה במשך שנים בית קפה ומסעדה והתרחבה גם לאולם אירועים, מה שהוביל לתלונות תושבים ולהתנגדויות מצד הרשויות המקומיות. לאחר שהורשע בכך שפעל ללא רישיון, הגיש העותר בקשה כי השימוש בעסק ייחשב "מופרז" על מנת שיוכל להפעיל את האולם כדין, אך נדחתה. למרות שהייתה הצעה להתיר רק מסעדה בתנאים מסוימים, העותר סירב, והמשיך להפעיל את אולם האירועים שלא כדין, מה שהוביל לצו סגירה מנהלי לפי חוק רישוי עסקים. בית המשפט מצא כי העותרת פעלה באופן עקבי בחוסר יושר בכך שהפעילה את האולם ללא רישוי מתאים ודחו טענות בדבר זכאות לסעד בשל פעולות קודמות. יתר על כן, החלטת הרשויות לדחות את הבקשה להכשיר את השימוש החורג נמצאה מוצדקת לאור התנגדויות רבות, לרבות מצד המשטרה וגורמי הבריאות, בשל הפרות חוק שונות והשפעות שליליות על הקהילה. בית המשפט הדגיש כי השימוש שעשה העותר אינו עולה בקנה אחד עם דיני התכנון ואינו נתמך בנסיבות חריגות כלשהן המצדיקות חריגה מהתקנות הרגילות. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, תוך חיוב העותר בתשלום הוצאות, תוך שהוא קובע כי חריגות כאלה מחייבות הצדקה קפדנית והקפדה על תקנות התכנון.