בר"ע 1215/05

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את הערר שכן יש להביא את העניין לוועדת ערר לפי חוק הרשויות המקומיות. המשיב טוען כי כונס הנכסים חייב בתשלומי הארנונה של החייב בהיותו נחשב למחזיק בנכס. על פי פקודת העיריות, המחזיק אחראי להודיע לעירייה על כל שינוי בסטטוס ההחזקה; אחרת, הם יהיו חייבים במסים. המשיב מפרש את הדינים הרלוונטיים כך שעל כונס הנכסים מוטלת החובה לקבל את אישור העירייה ולשלם את כל המסים שטרם נפרעו בטרם ניתן יהיה למכור את הנכס. עוד הם טוענים כי חוק המכר אינו פוטר את הכונס מתשלום ארנונה. עם זאת, פסקי דין קודמים הבחינו בין שלוש תקופות של חבות בתשלומי ארנונה. הראשונה היא לפני מינוי כונס הנכסים, שם זכותו של הבנק כנושה מובטח גוברת על זכותה של העירייה כנושה רגיל. התקופה השנייה היא ממינוי כונס הנכסים ועד לפינוי החייבים, במהלכה כונס הנכסים אינו חייב במסים. התקופה השלישית היא לאחר הפינוי, כאשר הכונס אחראי על תשלומי המס. במקרה הנוכחי טוען כונס הנכסים כי צד שלישי פלש לנכס לאחר פינוי החייבים. בית המשפט מסכים כי על כונס הנכסים להביא ראיות לכך, ובהעדר הוכחה כזו, יהיה חייב במסים בתקופה זו. מאחר ולא נקבעו מועדי החזקה, מוחזר התיק ללשכת ההוצאה לפועל לצורך קביעת ממצאים אלה. לפיכך הערעור מתקבל, וכל צד אחראי להוצאותיו.