ע"א 870/94

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין משמורת ילדים לפי אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991. הערעור הוגש על ידי אב שאיבד את המשמורת על בתו הקטינה לגרושתו לאחר גירושיהם. הסכם הגירושין הראשוני העניק משמורת זמנית על בתם לאב עד שהאם תוכל לטפל בה, ואז תוענק משמורת קבועה לאם. הסכם זה הושג בג'ורג'יה, ארה"ב, ואושר על ידי בית המשפט שם. כשנתיים לפני הגשת הערעור התגוררה הבת עם האם מדי יום וביקרה את האב בסופי שבוע. כעת מבקש האב להחזיר לו את בתו על בסיס הסכם המשמורת המקורי. ערכאת הערעור מסכימה עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המשמורת בפועל הועברה לאם. האב לא מימש את זכויות המשמורת בפועל לפני נסיעתן של האם והבת לישראל, ולא היה עושה זאת אלמלא הימנעותן מלשוב. מאחר שזכויות המשמורת של האב לא מומשו בעת הוצאת הבת, ההרחקה אינה יכולה להיחשב בלתי חוקית על פי אמנת האג. בית המשפט מסכים גם עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי להסכם המשמורת הראשוני ולדין הגיאורגי, וקובע כי לאם הייתה משמורת בלעדית בפועל, ולכן הוצאת הבת לישראל לא דרשה את הסכמת האב. בנוסף, בית המשפט דוחה את ערעורו של האב על דחיית מכתב כראיה ובקשה להצגת חוות דעת פסיכיאטריות נוספות. בהתחשב בשיקולים אלה, הערעור נדחה, ומשמורת הקטין נשארת בידי האם.