תע"א 6194/08

תקציר

התובעת, מפיקה ועורכת, תבעה את הנתבעים בגין זכויות סוציאליות שנבעו מעבודתה אצלם בשנים 2002-2006, במהלכן הוגדר מעמדה כפרילנסרית. התובעת טענה כי היה עליה להיות מוגדרת כעובדת, ולכן היא זכאית להטבות אלה. הנתבעים טענו כי התובע העדיף להיות מוגדר כפרילנסר בשל הטבות מס ושכר גבוה יותר. בית הדין בחן את המדדים ליחסי עובד-מעביד, לרבות מבחן האינטגרציה, מבחן היחסים האישיים, הכפיפות, אספקת כלים, תלות כלכלית, בלעדיות היחסים והמשכיות היחסים, ומצא כי אכן התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבעים. לפיכך, התובעת הייתה זכאית לזכויות הסוציאליות להן תבעתה. לאחר מכן דן בית הדין בשאלה האם יש לקזז את התשלומים שקיבלה התובעת בגין מעמדה כפרילנסרית כנגד התשלומים המגיעים לה כשכירה. השופטת הסכימה עם התובעת כי אין לנכות את הסכומים ששולמו לה מהתשלומים המגיעים לה, שכן הנתבעים היו האחראים העיקריים לסיווג שגוי של מעמדה של התובעת, והתנהלות התובעת לא עלתה כדי חוסר תום לב קיצוני. עם זאת, נציג ציבור מטעם המעסיקים התנגד לכך, וטען כי התנהלותה של התובעת אכן מהווה חוסר תום לב קיצוני, וכי יש לנכות את תשלומי היתר שקיבלה מהזכויות הסוציאליות המגיעות לה. לדבריו, התובעת ידעה שהיא מקבלת תשלומים גבוהים משמעותית ממה שהייתה מקבלת כשכירה, ובחרה להיות מועסקת כפרילנסרית מסיבות כלכליות. בסופו של דבר, החלטת הרוב של בית המשפט קבעה כי הנתבעים חייבים ביחד ולחוד לשלם לתובע 120,814 ₪, כולל פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, הפרשי הצמדה, ריבית, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.