ע"א 4154/14

תקציר

במקרה דנן, התייחס בית המשפט למספר שאלות מרכזיות סביב ההחזקה המשותפת לכאורה של משפחות כהן ותדמור במניות החברה ושליטתן בחברה. בית המשפט המחוזי קבע תחילה כי המשפחות לא החזיקו במשותף במניות ולא הייתה להן שליטה מאז ומעולם, משום שהדבר יפר את עקרונות דיני ניירות ערך ואת ההגנה על המשקיעים בשל היעדר הסכמה בין המשפחות. עם זאת, בית המשפט בחן האם הדו"ח מאוגוסט הצביע על החזקה משותפת ממועד הדיווח ואילך, אך מצא כי הדבר אינו מוצדק שכן הדו"ח נעדר הסכמה נדרשת. לפיכך, המשפחות לא נדרשו אז לפרסם הצעת רכש מיוחדת. גם קבוצת דלק, שרכשה מאוחר יותר את מניות הרוב, לא עמדה בהתחייבותה לפרסם הצעת רכש מיוחדת; בית המשפט מצא כי הם אינם יכולים להסתמך על דו"ח אוגוסט הקובע אחזקות משותפות בשל חוסר ההסכמה המדווח. בעקבות זאת הוערכה דלק בגין הפרת חובה חקוקה, ובית המשפט דחה כל תביעת פטור לפי סעיף 6 לפקודת הנזיקין. בית המשפט הסביר כי דלק לא פעלה מכוח הסמכה מוכרת כדין, למרות יחסי הפרה-רולינג בין המשפחות לרשות ניירות ערך, שסיפקו עמדה בעל פה והסתייגות בלבד. לבסוף, אישר בית המשפט להגיש תביעה ייצוגית נגד דלק בגין הפרת חובה חקוקה ונגד המשפחות בגין עשיית עושר ולא במשפט, בטענה כי נהנו שלא כדין מאי פרסום הצעת הרכש. להחלטה זו היו השלכות משפטיות וכספיות על כל הצדדים המעורבים.