עת"מ 12598-10-23

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עתירה המבקשת לחייב את המשיב, ככל הנראה גוף ממשלתי, לרשום את נישואי העותרים במרשם האוכלוסין. המחלוקת המרכזית היא האם יש לראות בכך רישום ראשון או שינוי רישום, המשפיע על ההליך והראיות הנדרשות. בית המשפט מגיע למסקנה כי אכן מדובר ברישום ראשון ויש להתייחס אליו בהתאם. לגופו של עניין, על המשיב לפעול על פי סעיף 19ב לחוק המרשם, המאפשר רישום על סמך הודעת המבקשים, מה גם שהעותרים סיפקו תעודות רשמיות מסוימות, גם אם לא תעודה ציבורית מאומתת כדין. בית המשפט מדגיש כי מרשם האוכלוסין הוא סטטיסטי בעיקרו ואינו קובע מעמד. לפיכך, סירובו של המשיב לרשום את העותרים כנשואים, ובמקום זאת לרשום את מעמדם האישי כ"לא ידוע", לא היה ראוי. עם זאת, בית המשפט מבחין בין רישום הנישואין לבין הענקת מעמד או אזרחות של עולה. זו האחרונה דורשת ראיות נוספות והליך בקשה נפרד, שעל העותרים להמשיך בו באופן עצמאי. בית המשפט דוחה את העתירה בעניין המעמד בישראל, שכן החלטת המשיב נגעה אך ורק לרישום במרשם. על העותרים לפנות למשיב עם הראיות הדרושות לקביעת מעמד, ועל כל החלטה ניתן לערער בהמשך במידת הצורך. סיכומו של דבר, העתירה מתקבלת בחלקה כאשר המשיב הורה לתקן את רישום הנישואין אך לא לאשר שינויים מיידיים במעמד. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.