עמ"ש 58754-06-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא הכרעה במשפט משותף בעניין תשלומי מזונות, בהשתתפות שני שופטים, השופטת ויצמן והשופטת ורדה פלאוט, והנוגע למקרה בין שני הורים גרושים, ב. ני ב. וב. נ. ב. השופט ויצמן והשופטת פלאוט חלוקים על פרטי פסק הדין, אך שניהם מגיעים למסקנה כי יש לדחות את הערעור. השופט ויצמן פותח ומציין כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בפסקי דין הנוגעים למזונות ילדים, ובמקרה זה אין נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. הם מסכימים כי קביעת תשלומי מזונות אינה יכולה להתבסס אך ורק על יחס הכנסות ההורים וחלוקת תקופות השהייה. השופטת מדגישה כי האם המשיבה משקיעה יותר זמן ומשאבים רגשיים בטיפול בקטינים מאשר האב המערער, כפי שציין בית משפט קמא, אשר קבע כי האם תהיה אחראית לאספקת הביגוד וההנעלה של הקטינים. פסק דין זה מוכר כחריג אך משקף את נסיבות חייה של משפחה ספציפית זו. השופט פלאוט מדגיש כי כאשר הורה אחד משקיע יותר זמן בעבודה ופחות זמן עם הקטינים, וההורה השני עושה את ההפך, הדבר אמור להשפיע על גובה המזונות. עוד מציינים כי האם נאלצת לאסוף את הילדים מוקדם בימים שבהם האב לוקח אותם, דבר המשבש את לוח הזמנים שלה בעבודה. בנוסף, מציינת השופטת כי שכרו של האב גבוה משמעותית משכרה של האם. השופט פלאוט מגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ומציע לדחות את הערעור ולחייב את האב בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪. השופטת מיכל ברנט, ABD, מסכימה עם ההערכות הקודמות, ומכירה בכך שמזונות ילדים אינם מחושבים באופן אריתמטי וכי בית המשפט קמא שקל את כל הגורמים הנדרשים. הם מדגישים כי מדובר במקרה של משמורת משותפת שבו האם נושאת בעיקר האחריות לטיפול בילדים, שיש לה השלכות כלכליות. השופטת חישבה כי תשלומי המזונות של האב מסתכמים בכ-2,500 שקל בחודש, סכום סביר בהתחשב בהבדלים בהכנסות ההורים ובזמן שהילדים מבלים עם כל הורה. השופט ברנט מגיע למסקנה כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות של ערכאת הערעור ומצטרף לשופט פלאוט בדחיית הערעור. בסופו של דבר, פסק דין הרוב עולה בקנה אחד עם דעתו של השופט פלאוט, והערעור נדחה כאשר האב המערער חויב לשלם הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.