ת"א 1743/05

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס לתביעה כספית ותביעה שבאה בעקבותיה הנובעת ממיזם הלבשה משותף בין המבקשים למשיבים. המשיבים טענו למרמה מצד המבקשים, לרבות משיכת כספים שלא כדין והקצאה שגויה של הוצאות, בין היתר. פסק הדין המקורי, שניתן ביוני 2012, קיבל חלקית את טענות התביעה, וחייב את המבקשים לשלם סכומים שונים למשיבים, אך דחה את התביעה נגד המבקש מס' 1. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה, והמבקשים ביקשו עיכוב ביצוע, נשוא פסק דין זה. המבקשים טענו כי סיכויי הערעור שלהם להצליח וכי אי מתן עיכוב ביצוע יגרום להם נזק בלתי הפיך. מנגד, טענו המשיבים כי סיכויי המבקשים להצליח בערעור הם מזעריים וכי הם לא פירטו את הנזקים הפוטנציאליים הנובעים מאי מתן השהייה. עוד טענו המבקשים, כי ייגרמו להם אי נוחות אם ההוצאה לפועל לא תתעכב, ובפרט המבקשת מס' 3, שהיא אישה מבוגרת ובעלת הכנסה מוגבלת. המשיבים, לעומת זאת, הצהירו כי אינם סבורים כי עיכוב יהיה לטובתם, מה גם שהמשיב 3 הוא בעל דירת מגורים שאינה משועבדת, מה שמקנה להם ביטחון מספיק. בסופו של דבר קבע השופט כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. השופט ביסס החלטה זו על ההבנה כי סיכויי הצלחת הערעור נמוכים, שכן פסק הדין המקורי היה מנומק היטב ומבוסס על הראיות שהוצגו. עוד קבעה השופטת כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, וכי ניתן לצמצם במידת הצורך כל נזק פוטנציאלי שייגרם למבקשים. עם זאת, השופט קבע כי על המשיב 3 לערוב להשבת הסכומים שישולמו למשיב מספר 1 אם הערעור יתקבל, וכי דירתו של המשיב 3 תוכל לשמש כבטוחה להוצאות המבקשים במקרה שערעור יתקבל. ההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות, והמזכירות הונחתה לשלוח את פסק הדין לשני הצדדים.