ב"ל 8019-05-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה לקצבת נכות לפי חוק הפיצויים לנפגעי פעולות איבה בישראל. התובע, שנפגע בתקיפה בגיל 15, לא הגיש תביעה בתוך 12 החודשים הקבועים בחוק וביקש הארכת תקופת התשלום. בית המשפט הכיר בכך שסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי קובע לוח זמנים מחייב לתביעות ומגביל את הזכות לתשלומים רטרואקטיביים. בית המשפט אמנם הכיר בחובתו של המוסד לביטוח לאומי ליידע את ציבור המבוטחים על זכויותיהם, אך הדגיש גם כי אי ידיעת החוק אינה מצדיקה חריגה מהוראותיו. לכן, חוסר מידע או הגשה מאוחרת בשל חוסר ידיעה אינה מאריכה את תקופת התשלום. עם זאת, מכיוון שהתובע היה קטין בעת התקיפה, קבע בית המשפט כי יש להאריך את תקופת התשלום בשלוש שנים, ולאפשר לתובע לקבל קצבת נכות כנפגע איבה החל מיום 1.1.2012 ואילך. עוד הובהר בפסק הדין כי שיקולים תקציביים ואופי הביטוח הלאומי מגבילים את פרק הזמן לתביעות גמלה, וכי למוסד אין שיקול דעת לאשר תביעות מעבר לתקופה שנקבעה. משכך, החליט בית המשפט שלא להחיל את סעיף 18(ו) לחוק הפיצויים, שעניינו נכי נפש, על מצבו של התובע. פסק הדין הדגיש את ההבחנה בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום, וקבע כי האחרון כפוף לתנאים נוספים, לרבות הגשת תביעה במועד. ככלל, החלטת בית המשפט איזנה בין הנסיבות הפרטניות לבין האילוצים התקציביים וכוונת המחוקק העומדת מאחורי חוקי הביטוח הלאומי, ובסופו של דבר העניקה הארכה חלקית של תקופת התשלום עבור תגמולי התובע.