ת"א 2018/05

תקציר

הסכסוך הוא בין שני זוגות שכנים המתגוררים בבית משותף – משה וקלודין ורשבסקי (תובעים/נתבעים שכנגד) ואליהו ויהודית גואטה (נתבעים/תובעים שכנגד). המחלוקת נסובה סביב החזקה והשימוש הבלעדי ברכוש המשותף בבית המשותף הממוקם ברחוב ויצמן 43 א' בבת ים. בבניין שתי קומות; ורשבסקי מתגורר בקומת הקרקע, ובני הזוג גואטה גרים בקומה העליונה. הבעלים של הבניין היא הקרן הקיימת לישראל. שורש הסכסוך נעוץ בהסכם הפשרה משנת 1974 בין הבעלים הקודמים של דירתו של ורשבסקי - יהושע ואסתר שיבר - לבין בני הזוג גואטה, בדבר חלוקת החזקה והשימוש ברכוש המשותף בבניין, בעיקר בחצר ובגג. ההסדר קבע כי לבני הזוג גואטה תהיה חזקה בלעדית על הגג, אך נאסר עליהם לבנות תוספות כלשהן. בשנת 2005 דרש ורשבסקי מבני הזוג גואטה לפנות את הגג, מה שהוביל לתביעה של ורשבסקי ולתביעה נגדית של בני הזוג גואטה. ורשבסקי טען כי החזקתם של בני הזוג גואטה בגג הפרה את ההסדר מ-1974, שכן הם בנו בו מבנה ללא היתר. בנוסף, טען ורשבסקי כי חלוקת הזכויות ברכוש המשותף אינה תקפה שכן היא לא נרשמה בתקנות הבית המשותף, ולכן השימוש הנוכחי של בני הזוג גוטה בגג פוגע בזכויות הקניין שלהם. בני הזוג גואטה טענו מנגד כי הסדר הפשרה תקף ומחייב, כולל סעיף המאפשר להם להחזיק בגג באופן בלעדי. עוד טענו כי טענותיו של ורשבסקי הן ניסיון סחיטה שנועד לאלץ אותם להסכים לצרף את החצר לדירה בקומת הקרקע. בנוסף, טענו בני הזוג גואטה כי ורשבסקי בנה סוכך רעפים מעל הכניסה לדירתם ללא היתר, והם ביקשו את הריסתו. בית המשפט מצא כי בני הזוג גואט החזיקו בגג מאז שנות ה-70 וכי זכויותיהם בו פורטו בהסדר הפשרה משנת 1974, שוורשבסקי היה מודע לו בעת רכישת דירתם. תוקפו של היישוב, אף שלא נרשם בתקנות, חייב את ורשבסקי. עוד קבע בית המשפט כי ורשבסקי לא הוכיח כי בני הזוג גואטה ביצעו בנייה בלתי מורשית כלשהי על הגג לאחר ההסדר. לפיכך, התביעה נדחתה. באשר לתביעה שכנגד, פסק בית המשפט לטובת בני הזוג גואטה, והורה על הריסת הסוכך שבנה ורשבסקי משום שפגע בזכות הקניין של בני הזוג גואטה. כמו כן חויב ורשבסקי לשלם את הוצאותיהם המשפטיות של בני הזוג גואטה ושכר טרחת עורך דין, בסך 40 אלף שקל, בתוך פרק זמן מוגדר.