בג"צ 3057/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה המבקשת להחזיר בעלי חיים שפונו ממקרקעי ציבור. העותר, שהחזיק מספר סוסים, חמורים וכלבים על קרקע ציבורית, פנה לבית המשפט בבקשה לערער על צו הפינוי שהוציא המשיב. העתירה, שנדחתה תחילה על ידי בית משפט השלום בפתח תקווה ולאחר מכן על ידי בית המשפט המחוזי מרכז לוד, ביקשה את השבתם של בעלי החיים. העותר טען כי מעשיו של המשיב נעדרי בסיס משפטי וכי זכותו לקניין נפגעה. עם זאת, בג"ץ, שפעל כערכאה של מוצא אחרון, קבע כי יש לדחות את העתירה על הסף, שכן היא שימשה למעשה כערעור על החלטות בתי המשפט האזרחיים. בית המשפט הדגיש כי בדרך כלל הוא אינו משמש כערכאת ערעור בעניינים אזרחיים וכי עומדים בפני העותר אפיקים חלופיים לסעד משפטי, דהיינו, הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המוסמך. פסק הדין אישר מחדש את העיקרון לפיו התערבויות כאלה של בג"ץ שמורות למקרים חריגים של טעויות שיפוטיות או שרירותיות מנהלית קיצונית, שלא באה לידי ביטוי בתרחיש זה. אשר על כן, העתירה נדחתה, ומשלא התבקשה תגובת המשיב, לא ניתן צו להוצאות.