בג"צ 3634/10

תקציר

עניינה של העתירה בסמכות השיפוט הכפולה של בתי המשפט בישראל ובבתי המשפט הצבאיים בעבירות פליליות של אזרחים ישראלים ביהודה ושומרון. העותר, אזרח ישראלי, טען כי בית המשפט הצבאי נעדר סמכות לדון בעניינו וכי משפטו שם היה מפלה. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה כתיאורטית, שכן בסופו של דבר הסכים העותר כי עניינו יידון בבית המשפט הצבאי. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט מתעדף שמיעת עתירות על בסיס מקרים ספציפיים ונמנע מדיונים תיאורטיים. העותר לא הצליח להוכיח כי לשאלה שהועלתה תוחלת חיים קצרה, המצדיקה חריג לכלל. זאת ועוד, לגופו של עניין, מהנחיות פרקליטות המדינה והפרקליטות הצבאית הראשית עולה כי אזרחים ישראלים עומדים בדרך כלל לדין בבתי משפט ישראליים, אך במקרים שבהם הקשר לאזור חזק יותר, יש הצדקה להעמדה לדין בבית משפט צבאי. בעניינו של העותר, נוכח זיקתו החזקה לאזור ואופי עבירותיו, סמכותו של בית המשפט הצבאי הייתה ראויה. ההחלטה להעמידו לדין שם הייתה סבירה ועולה בקנה אחד עם שיקול הדעת של התביעה, שבית המשפט נוהג לכבד. השופט ח' מלצר והשופט נ' הנדל הסכימו עם פסק הדין.