ע"פ 4408/05

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום בו נטען כי אנס קטינה בשם המתלוננת בחודש יולי 1997. המערער הכחיש את הטענות וטען כי יחסי המין היו בהסכמה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע אותו באונס. הערעור לבית המשפט העליון כוון נגד ההרשעה וגזר הדין. המערער טען כי גרסתה של המתלוננת אינה הגיונית ואינה עקבית וכי הזמנתו אליה הייתה ספונטנית ולא מתוכננת. בית המשפט פירט את האירועים שהובילו לאונס, לרבות התנהגותה המוזרה לכאורה של המתלוננת, אשר הטילה ספק בטענותיה. עם זאת, ראיות אחרות תמכו בעדותה של המתלוננת, לרבות זו של חברתה שליוותה אותה, ובתלונה המיידית שהגישה המתלוננת לאמה ולמשטרה. בית המשפט שקל גם את התנהגותו המאיימת של המערער ואת הכחשתו הראשונית לקיים יחסי מין. חרף השאלות העולות ממעשיה של המתלוננת, הגיע בית המשפט למסקנה כי בית המשפט המחוזי היה מוצדק בכך שמצא את עדותה אמינה והעדיף אותה על פני עדותו של המערער. הרשעתו של המערער נותרה על כנה, וגם הערעור על גזר הדין נדחה, שכן בית המשפט מצא כי העונש שהוטל אינו חמור דיו. השופט א.א. לוי נתן את פסק הדין, והשופטים א' ברק וא' פרוקצ'יה הסכימו.