עמ"ש 63883-10-21

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין שני אנשים שחיו יחד כידועים בציבור במשך כ-13 שנים. המערערת טענה כי יש לראות בדירת המגורים של המשיב רכוש משותף, אך בית משפט קמא דחה טענה זו ותחת זאת נעתר לבקשת המשיב למחוק את שם המערער מכותרת הדירה. המערער ערער על החלטה זו, אך ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא. החלטת ערכאת הערעור התבססה על מספר קביעות מרכזיות. ראשית, היא אישרה את קביעתו של בית משפט קמא כי הצדדים שמרו על ניתוק כספי מוחלט לאורך כל מערכת היחסים ביניהם, ללא שיתוף בכספים חיצוניים. שנית, בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי הדירה הנדונה נרכשה בכספי המשיב בלבד, והמערערת לא תרמה לרכישתה. שלישית, ערכאת הערעור הצטרפה להערכתו של בית משפט קמא כי התנהלותה של המערערת, גם בתקופה בה התגוררו יחד, מעידה כי ידעה שאין לה זכויות בדירה, מה גם שהיו לה דירות משלה שגם אותן ראתה כרכושה הבלעדי. ערכאת הערעור הדגישה כי בניגוד לבני זוג נשואים, על ידועים בציבור לא חלה חזקת הרכוש המשותף. במקום זאת, הנטל הוא על הפרט הטוען לזכויות משותפות ברכוש של בן זוגו הידוע בציבור לספק ראיות לכוונה כזו. במקרה דנן, המערערת לא עמדה בנטל הוכחה זה. בנוסף, מצא בית המשפט כי טענותיה של המערערת חסרות שחר, שכן היא ראתה בשתי דירותיה את רכושה הבלעדי ולא הציעה לחלוק אותן עם המשיב. עוד ציין בית המשפט כי המערערת עזבה את בית המגורים המשותף במהלך ההליך בבית משפט קמא ואינה מתגוררת בו עוד. נוכח קביעות אלה, דחה בית המשפט לערעורים את הערעור והורה למערערת לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב, בסך 15,000 ₪, שינוכו מפיקדון הביטחון של המערער. עוד צוין בפסק הדין כי ניתן לפרסם את ההחלטה מבלי לזהות את הצדדים. פסק הדין התקבל פה אחד, בהסכמת השופטים חננאל שרעבי, אספרנסה אלון וא' נאמן.