בע"מ 9447/16

תקציר

המקרה הוא על אב שלא ידע שחברתו בהריון וילדה את בנו. האם מסרה את הילד לאימוץ ללא ידיעת האב והילד הוכרז כבר-אימוץ והושם אצל משפחת אומנה חודשיים לאחר לידתו. ארבעה חודשים לאחר לידת הילד, נודע לאב על הליך האימוץ והגיש בקשה לביטול ההצהרה. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשתו, אך בית המשפט המחוזי הפך את החלטתו. האב ערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וביטל את ההכרזה על הילד כבר-אימוץ, אך עיכב את ההחלטה על מסירת הילד ב-30 יום כדי לאפשר ליועץ המשפטי לממשלה להגיש בקשה להכרזה מטעמים אחרים. אם הוגשה בקשה כזו, מתבקש בית המשפט לענייני משפחה לתת עדיפות לדיון. אם היועץ המשפטי לממשלה לא יגיש בקשה בתוך 30 יום, יוחזר התיק לבית המשפט המחוזי כדי לתאם את העברת הקטין לאביו בעזרת אנשי מקצוע. דעת הרוב קבעה כי רשימת העילות בחוק שעל בסיסן רשאי בית המשפט להכריז על ילד כבר-אימוץ ללא הסכמת הוריו היא רשימה סגורה והחזקה הנובעת מקיום הוראותיה היא חלוטה. עוד קבע בית המשפט כי ההכרזה על הילד כבר-אימוץ אינה חוקית משום שהרשויות לא מילאו את חובתן לאתר את האב, ולכן מחסום שישים הימים לביטול ההכרזה לא חל במקרה זה.